יש לי יחסים מורכבים איתה, אני מכבדת אותה על יכולותיה ותוצאותיה, אולם תמיד איך נאמר לא הייתי מבריקה בפתלתוליה
בתיכון סיימתי על גחון
לימים הפכתי מטפלת בשיטת ורדי שמטפלת בלקויות למידה, כן כן גם דיסקלקוליה
כל הטיפולים אצלי בקליניקה כמעט לא מערבים תרגול פרופר במתמתיקה....לפעמים זה נכנס כחלק מרצף או כחלק ממשחק
וראה איזה פלא, הדיווחים מהמורים הורים והמטופלים מצויינים, התוצאות בשיעורים ובמבחנים משתפרות והתלמידים מרגישים חופש מהלחץ, ייאוש תסכול שאי הצלחה מביאה איתה
הכי כיף לקבל כזה הודעת טקסט מאמא
ואני ממש נשבעת: עבדנו רק על תפיסה מרחבית ורק דרך הגוף וזה לא הפעם הראשונה שניסים כאלו קורים.
לא פלא שאני מאוהבת בשיטה וחוקרת עוד את יכולותיה....חוקרת זה מה שאני? או אולי חופרת?