זה קורה לי יותר ויותר בשנים האחרונות, ככל שאני מתמקצעת יותר ולומדת כלים נוספים אני מבינה שאני
מעניקה בטיפול את כל מה שאני יכולה לתת, הצד המקבל יכול לקבל את הכל, או רק חלק וזה בסדר.
,"אין כבר דבר כזה: "שטיפול לא מצליח" יש יותר "חוסר התאמה או חוסר בשלות לשינוי
מה שאני הכי אוהבת כמובן זה ללמוד ולטפל (אהה נכון גם להופיע) אבל בשנים האחרונות מאז שלמדתי התמקדות עברתי ממוד של יודעת הכל למקום הרבה יותר צנוע, בודק, שואל, יודע גם לעצור ולהודות בטעות,
כמטפלת זה חשוב, אבל רק כשאני בטוחה שאני מעניקה את כל מה שמטופל מוכן לקבל וזקוק לו באותו הרגע
.רק אז, זה קל יותר להיות רגועה ובטוחה, ברגעים המלחיצים שאני לא יודעת או שאני טועה
אבל כשהקשר נרקם בטבעיות ויש כימיה, הטיפול מתקדם הייטב ואפילו לעיתים מהר מדי
שמתי לב שכשיש אהבה אמיתית ביני לבין המטופל זה אפילו טוב יותר ומהיר יותר
אז לפני חצי שנה קיבלתי את התעודה הזו שעד היום מרגשת אותי בכל פעם שאני מציצה בה
ככה זה כשטיפול מצליח
