כבר עשור שאני מלווה ומחזקת ילדים והורים, אבל יש משהו שתמיד קוסם לי ומסקרן אותי ובכל פעם זו התרגשות מחדש כי אני לא יודעת איזה אבא אפגוש, אני לא יודעת מה הוא סוחב איתו מהילדות, אני לא יכולה להרגיש איתו חופשייה כמו עם האמא, יש משהו בשפה שלנו שהיא קצת אחרת אבל המפגש עם האבות חוץ מזה שהוא מסקרן ברמות ומעשיר, הוא פותח לי דלת לעולמו הרגשי של הילד , כי נקודת המבט של האבא תמיד אבל תמיד שונה משל האמא, ברוב המקרים האבא מגיע למפגשים ומהנהן ומסתכל על אשתו ומשתדל לא לדרוך לה על היבלות כדי לצאת "נקי" מכל הסיפור הזה, הוא הרבה פעמים לא מבין למה הם מגיעים אליי בכלל ושלדעתו הכל בסדר עם הילד
לא יוצא לי הרבה פעמים לקבל שיחת טלפון מהאב שמתקשר להביע עניין ולראות אם אני יכולה לעזור אולי לילדו זו עובדה
אבל אני פוגשת באבות, הם שם גם אם לא תמיד פיזית ואני רואה את מערכת היחסים דרך אבחון הכיורלוגי שאני עורכת לילד ושם שם נמצא הקסם,דרך עבודה מדוייקת וכאשר יש שיתוף פעולה מצד האב עם המון עדינות וישירות מצידי קורים כל מיני "ניסים" של הרחבת נקודת המבט, הכרות מעמיקה יותר עם הילד ועם ה"ילד הפנימי" שהוא האבא נושא בליבו
הנה מה שכתב לי אבא מקסים שעבר אצלי עם הבת שלו תהליך מרפא ומרשים, בתהליך שהתחיל מטיפול בויסות החושי לילדה ומהר מאוד הגיע ללימוד תקשורת בונה ומקרבת בין האבא לילדה תוך הבנת הקשיים שלכל צד ותרגול ממש על "רטוב" שיחות ופתיחת רגשות קשים וגם נעימים
בהתמקדות וראים לה פינוי המרחב, ממש עשינו פינוי מרחב של הכעס והמריבות למרחב של תקשורת
:תקראו בעצמכם
הגענו למיכל עם הבת שלנו ,בת14.5 שסובלת מויסות חושי , בעקבות המלצה של חברה טובה שמיכל טיפלה בבנה . הבת שלי התחברה אליה דיי מההתחלה . בד"כ אשתי הייתה זו שנכחה בפגישות , למעט פגישות שבהן מיכל ביקשה שאני אהיה נוכח כי עסקנו ביחסים שביני לבין בתי. מעבר להיותה אשת מקצוע ומטפלת מנוסה מיכל בורכה ביכולת לשבור את הקרח ולהגיע אל מה שמפריע למטופל די מהר , ומכאן יעילות הטיפול. בדרך המטופל מקבל משימות הביתה , תרגילים , מדיטציות וכו'. אני יכול לומר שהבת שלי אהבה את המפגשים וציפתה להם. לפעמים יש לי תחושה שלא היה מזיק עוד סשן או שניים. עוד דבר שמאפיין אותה הוא שהיא דואגת להעצים את המטופל ולתת לו הרגשה טובה לגבי המסוגלות שלו ויכולתו לצלוח אתגרים שהחיים מזמנים לו , בעיקר אתגרים חברתיים וכאלה הקשורים במערכות יחסים.