איך הפכתי קנאה להשראה

איך הפכתי את הקנאה להשראה

כשחברה אומרת לי שהיא מקנאה אני מיד אומרת לה "קנאה משמינה לא כדאי לך"

קנאה !!!!! איזה רגש חזק, מלא שכבות עוצמות פנימיות מפחיד לפעמים,  תדר ממש חזק של משיכה,

 אני רוצה משהו כמו מה שאני רואה, זה מה שאני רוצה! מה שאני רואה! או אני רוצה מה שיש למישהו אחר, אני רוצה שיהיה לי כזה בעל/ילד/הצלחה/אומץ/מכונית/גוף  

ואז הרס עצמי מגיע : למה לו יש ולי אין? או גרוע מכך, מה יש בו שאין בי?

יש לי זיכרון מאוד מוחשי של קנאה חזקה, כואבת שורפת, אני בחוף הולכת ומביטה בים מתיישבת בחוף, קולטת רחוק ממני אישה שמגיעה עם תינוקה ובעלה יש לה גוף חטוב ויפה, התינוק המתוק שלהם אצלה בידיים, והיא מחזיקה אותו ביד אחת ושולפת שד מבגד הים, הכל במקום התינוק, תופס, מתחבר, יונק והיא פשוט מחזיקה אותו ביד הולכת וזזה ומדברת והיא מהממת.

ואני מקנאה בה כל כך, אני נשרפת...נזכרת איך הסתובבתי עם אוהלים בתור חזיות הנקה, עם חתכים וכאבים מצליחה בקושי להניק, בישיבה עם כרית הנקה, בשכיבה מסויימת,הכל מתוכנן ומהונדס

היום זה נראה לי כל כך מצחיק, אז הרגשתי כישלון מוחלט, גרועה.

כעסתי עליו, עליי, על אלוהים איך הוא עושה לי את זה? יש לי מלא חלב (אל תדאגו שאבתי ונתתי בבקבוק) וזה ממש מרושע לתת לאשה חזה גדול גדוש חלב ולא לתת לה ליהנות מהנקה קלה ופשוטה.

היום זה ברור שזה לא מתאים לכל אחת וזה לא מצליח תמיד, מלא סיפורים חביבים שרוצים להקל על רגשות האשמה, אז זהו שלא !

זה לא באמת עובד.

קנאה מכרסמת בנו, כי מצד אחד היא מבישה, ומצד שני חשוב לנו לדבר על מושא הקנאה בזלזול וחוסר הערכה.

מה לעשות שהבושה מכרסמת ואי אפשר להודות שאני מקנאה, אז הייתי מדחיקה,

מנסחת לי מנטרות חיוביות ועוד עזרים נחמדים להרגעה עצמית, זה עבד בקטנה.

התחושה שיוצרת קנאה חמה, אצלי היא מורגשת בחזה, שורפת ממש.

כמה קינאתי באימהות שהולכות לבית הספר ביום הורים ונהנות מהסיפורים על ילדם, אצלנו זה היה כל כך רחוק מהמציאות שאפילו לא חלמתי על זה,

היום במחשבה לאחור בודקת אולי פה הייתה הטעות שלי אז, לא חלמתי, לא ראיתי מעבר לאף שלי,

ושם הקנאה ארבה לי, חיכתה יפה בשקט שאראה איזה מראה מלבב של אמא אחרת  שמרוצה מהילד שלה אחרי יום הורים ואז היא יצאה ושרפה, שרפה לי את החיוך את שמחת החיים, את הראייה שלי של הילד הנהדר שלי,

כמו ששריפות יער מכלות דונמים שלמים מהר וחזק, משאירות אפר אפור ושחור כך הייתי נפשי הייתה אפורה ושחורה רגישה חשופה, לא בטוחה מה יכול לגדול שם.

כי כשאני מקנאה, אני לא רואה כלום חוץ מ"מה שאין לי", אני לא רואה אותי ובטח לא את הדברים שכן יש לי.

ילדים מאוד מקנאים, "גם אני רוצה" "למה רק היא מקבלת" משפטים פופולריים אצלם, הם ילדים ואינם יכולים לראות את עצמם עדיין, הם לומדים מחיקוי הם רוצים גם.

זו בדרך כלל אינה קנאה שורפת, זו קנאה מעודדת לעשות ולהצליח (כדי להראות לחבר לכיתה שאתה גם טוב) זו אנרגיה של דחיפה קדימה לעשייה ולהשתפרות בדרך כלל.

הקנאה דומה לשקית ניילון שמתרחקת מאיתנו כל זמן שאנחנו רצים ומנסים לתפוס אותה, הכוח והאינרציה שלנו מעיפים אותה קדימה ויש סיכוי שלעולם לא נגיע למושא הקנאה שלנו כי הוא מתרחק כשאנחנו מושיטים יד אליו, כוח פיזיקלי כזה.

כשננוח ונושיט יד סקרנית יד רכה חומלת נוכל

קנאה בהשראה, רק כשהסתכלתי בעיניים מלאות פליאה והשראה עליי ועל מה שיש לי !

הייתי מסוגלת לומר וואוו איזה הצלחה יש לה, גם אני רוצה כזה.

והבנתי שמושא הקנאה שלי מהווה עבורי השראה והקנאה מתמירה את האנרגיה הכוחנית שלה לאנרגיית עשייה, אנרגיית פעולה התפתחות

לסיכום חשוב וכדאי לזכור:

הקנאה מקטינה, זו עובדה, אם אני מקנאה באשה המניקה על החוף כל כך וכועסת ומאוכזבת מעצמי (אכזבה זה רגש קשוח ומריר ממש) אני מקטינה את המאמצים שלי, את ההצלחות שלי, את הכוח שלי, את היכולות שלי ויש לי ! אז למה לי להקטין אותם? הרי הצלחתי להניק הצלחתי לתת לילדים חלב אם לתקופה מסוימת, אבל זה לא היה קל, ולא כמו שראיתי בעיניי רוחי ולא כמו שדמיינתי - עדיין !!

אדם שמקנא במשהו לא יכול לראות את עצמו, את מה שיש לו.

הראייה מתמקדת במה שיש לאחר זה תמיד יהיה למה שיש בחוץ,

וזה אולי הסוד הכי גדול שאני יכולה לתת ולגלות למי שקורא

רק שהתמלאתי מבפנים שראיתי אותי את הילדים ואת ה"יש" ואת ה"טוב" שיש בנו רק אז התחלתי להסתכל בפליאה על אנשים שעשו דברים שאני רוצה לעשות, שהיו להם חפצים, מראה, רעיון שאני גם רוצה.

איך עושים את זה? בשלבים

ראשון - זיהוי הרגש קנאה

שני - הכרה שאני מקנאה (זו עבודה כי המבוכה והבושה חזקים ממש)

שלישי - מתן לגיטימציה לרגש (להודות ולתת להכרה שאני מקנאה זו מיומנות נרכשת)

רביעי - לעצור לרגע, לבדוק, למה? מה זה הזכיר לי? מה היה לי חסר? מה הייתי רוצה? האם זה באמת נכון מה שאני מרגישה?

זה לוקח זמן ועם תרגול זה יכול לעבוד, אז מזמינה אתכם להסתכל לצדדים לבדוק בכנות רדיקלית עם עצמכם איפה ובמי אתם מקנאים, להחזיר את המבט אליכם פנימה, אתם מה זה יפים.