היא נערה רגישה עם המון קושי בויסות חושי (מגע, ריח, רעש, טעמים) ועם המון חוויות של כעס תסכול בבית הספר כמעט בכל סיטואציה כועסת כשנוגעים בה כשעוברים במעבר ליד השולחן שלה, ריח האוכל דוחה אותה, רעש של לעיסות וצעקות משגע אותה אבל יותר מכל תסכל ועצבן אותה ברמות קשות שהביאו אותה לידי פיצוצים זה התיקתוק של העט של הילד שיושב לצידה
תקתוק מרגיז, שלא מפסיק ואותה הוא פשוט מטריף, מלחיץ - מפוצץ
נסו לדמיין שעון מתקתק לכם ממש קרוב לאוזן, ממש חזק !!! כשאתם רוצים להתרכז וללמוד
כך היה
היום הוא תקתק כהרגלו בעט, היא פנתה אליו ביוזמתה ושאלה אם רוצה שהיא תעטוף לו את העט בסלוטייפ כדי שלא ירעיש כי זה ממש קשה לה
הוא הסכים - היא עטפה
הופה - שקט ושלווה
שלא סתם נדפדף את זה
בואו נראה מה היה לנו פה
היא הבינה הרגישה את הקושי שלה - קיבלה אותו כפי שהוא והתמודדה איתו וזה כתוצאה מעבודה התמקדותית, תודעתית, דימיון מודרך, הרפייה
היא תמללה את התחושות שלה בלי להתערבב בכעס הרגיל כתוצאה מעבודה על עמוד שדרה ותמלול רגשות
היא הבינה משהו גדול, שניתן הכל לשנות - במיוחד התנהגות שלה וכך תשפיע על סביבתה וזאת דרך עבודה על רצפים, הפרדות וקצבים
היא הפעילה את האונה הקדמית שלה, חיפשה פתרון, מצאה והציעה אותו - פתרון יצירתי ומכבד כי עשינו עבודה על חיזוק היצירתיות שיש לה בטבעי תוך חיזוק עמוד שדרה שלה
מה אגיד לכם
נפל לי הפה!! גם להורה שלה שישב איתנו בקליניקה באותו רגע
שינוי מרחיק לכת של יצירת פתרון אמיתי ויעיל להתנהגות "מדליקה" שלפניי חודשיים בקלות יכלה להתדרדר ל"התפוצצות" בבית או בכיתה
מסקנה: הכל אפשרי ויש בילדים את כל התשובות ואנחנו רק מלווים, מנקים להם את האבקה מעל העיניים, משקפים אותם ותומכים