על קשיים בוויסות החושי אצל מבוגרים ונוער
בחודשיים האחרונים יצא לי לקרוא המון ספרים, עקב ענייני גב עבדתי פחות בקליניקה אבל כשקראתי את הספר "לשחרר את הלב" מאת א"ג סטייגר, חזרתי לקליניקה לילדים על הספקטרום האוטיסטי, שמיומנויות חברתיות הן תעלומה עבורם, שהקשיים בוויסות החושי שלהם בעור, באוזניים, או כשהם בלחץ הם ממש יוצאים מאיזון הם מגיבים בקיצוניות ובצורה "מוזרה" ושונה ממה שאנחנו רגילים.
הספר הזה הוא רומן ולא ספר עיון והסופרת מיטיבה לתאר את התחושות שאדם בעל קושי בוויסות חושי מרגיש, התאור ממש נותן תחושה של הכרות עם התחושות הקשות שהקושי מעורר אצל אותו אדם ומגשר על הפער בין ההתנהגות החיצונית הקיצונית לבין ההמולה שבפנים הגוף.
"באותו שבוע בבית הספר הייתה עוד תקרית, שזאת המילה שהמבוגרים השתמשו בה בכל פעם שקרה משהו רע. אחד הילדים התחיל לעקוב אחריי במסדרונות עם קלמר מלא גולות מקשקשות. הוא ידע שהרעש מטריף אותי. הרגשתי כאילו הגולות מתגלגלות לי בראש ומקרקשות בין קירות הגולגולת שלי. אמרתי לו שיפסיק אבל הוא לא הסכים. ניסיתי להתעלם ממנו, הוא המשיך ללכת אחרי ולנער את הגולות בקול רם יותר ויותר ולדקלם "מפ-ג-רת מפ-ג-רת" במין מנגינה שחזרה על עצמה. בסוף הסתובבתי ונתתי לו מכה חזקה בפנים. ריתקו אותי ליומיים."
הגיבורה של הספר מתמודדת עם תסמונת אספרגר ומאוד קשה לה להבין סיטואציות חברתיות בפרק 7 אמא שלה מעודדת אותה ללכת למסיבת פיג'מות של ילדה מהכיתה אליה היא הוזמנה אבל מסרבת ללכת ...
"רוב הזמן במסיבה הבנות מתעלמות ממני . כשמגיעה שעת השינה הן פורשות שקי שינה....ומצחקקות יחד. אני לעומת זאת, סופרת את הפסים שעל הטפטים. ריח השמפו והשפתון שלהן, ריח של תותים ומסטיקים, חודר לאפי ומעקצץ. זה ריח של ילדות, ריח פופולרי.................."ועכשיו כולן צריכות להגיד איזה ילד הן היו מנשקות..." עוד צחוקים, מנוקדים בצווחות.
אני מבחינה בבובת הצפרדע שעל המיטה של ג'סמין. "אתן יודעות" אני אומרת בקול, "יש דוחיים שמשילים את העור של עצמם ואז אוכלים אותו"........
וכך הסיטואציה ממשיכה עד שגיבורת הספר יוצאת באמצע הלילה בגשם וחוזרת הבייתה ואמה מנסה לנחם אותה..."בדרך כלל המגע של אמא לא מכאיב לי אבל אני מרגישה חשופה, כאילו כל העור שלי התקלף, אני מתכווצת."
בקיצור ספר מרתק, סיימתי אותו ביום אחד. ממליצה לכם לקרוא בין אם אתם הורים לילדים כאלו ובין אם לא, בין אם אתם עצמכם בעלי קשיים מהסוג הזה או לא, לדעתי כל אדם צריך לקרוא ואולי מהתיאורים טיפטיפה להבין מה הולך בגוף של אדם שמתנהג "מוזר" לפעמים.