איך למידה מתרחשת ? בכמה מישורים קוגניטיבי, מנטלי, פיזי ועוד.. אבל יש תהליך רגשי שלם שעומד במקביל כמו צל גדול, לעיתים יש שם ביקורת (עצמית או מבחוץ) ולפעמים יש ציפיות יתר כשזה משולב עם אדם רגיש שלא נאמר ילד רגיש אז המצב יכול להיתקע.
אתן לכם דוגמא מהקליניקה שלי:
ילדה מתוקה חכמה בלי לקויות למידה, מתקשה בחשבון לא משהו יוצא דופן, נכון?
כשעובדים עם הגוף מגלים עולמות נסתרים ממש, היא מתקשה להבחין בין אבריה.
ממש לא יודעת איפה הכתף שלה ולא מבחינה בחלק מהמדבקות שאני מדביקה לה בגב ומאחורי הרגליים, כדי שתוכלו להבין : דמיינו את המוח שלה עם מפת הגוף הוא לא מבחין כמעט שיש לו חלק אחורי, הוא לא עושה קישורים שקשורים ללכת אחורה, לעמוד לפני אחרי.
כאן ניתן להסיק כי הקושי בחשבון נובע בחלקו לפחות מהגוף, מחוסר המודעות הזו לחלקיה האחוריים של גופה.
במהלך מספר פגישות אנחנו עובדים עוד ועוד מול התנגדויות, מרקמים, טמפרטורות, הכל כדי לעודד את החושים להזרים את המידע מהחלק האחורי של הגוף שלה אל המוח, לסדר את הגוף בתוך התבנית במוח, לארגן את התפיסה התבניתית שלה.
עוד קושי בלתי אפשרי, חוסר ההבנה איפה ימין ושמאל. זה משהו שקל לסדר שהמפה של המוח מסודרת אבל אני רואה שעדיין היא טועה מתבלבלת ולא מצליחה להתמיד בהבנה של איפה ימין ואיפה שמאל, שהמפה של הגוף במוח כבר הרבה יותר ברורה ובהירה.
אני חושבת שאולי אני מפספסת משהו אין לי בכך ספק, אבל מה?
במהלך הטיפול חלק מהעבודה בקליניקה היא על בילטרליות כלומר מעבר קו אמצע, משניי הצדדים ואנו עובדים הרבה עם היד הלא דומיננטית, היד שלא כותבת שלא מחזיקה את העיפרון.
אני שמה לב שהרבה יותר קל לה לעבוד עם שמאל, אני מתחילה לשאול אותה במקום "איפה יד ימין" – "איפה יד שמאל" מתוך איזושהי הבנה אינטואיטיבית שלי שאם יותר נוח לה בשמאל אולי זו היד הדומיננטית ומכל מיני סיבות שונות בעברה היא "החליטה" או אולי "הוחלט עבורה" להיות ימנית (מאוד נפוץ).
כל שאלה שלי "איפה יד שמאל" נענית בהרמת יד שמאל, גם שאר חלקי הגוף היא מזהה קודם את שמאל!!
יש סיכוי סביר שהיא בעצם שמאלית, מתחילים לתרגל גרפומוטוריה עדינה עם שמאל והכל יותר קל הכתב יותר ברור יותר מהיר יותר יפה ולה קל יותר!!!!!
אנחת רווחה אבל עדיין חשבון קשה.
אני שוב תוהה על האופן בו היא לומדת, כי היא לא מצליחה להבין את המושגים לפני ואחרי על ציר המספרים, היא חושבת ש50 ועוד 5 זה 45 ולהפך.
זה מבלבל אותה ואת המורה הפרטית שלה וגם אותי.
ואני מחליטה שנעבוד על מודעות גב ברמה יותר מדויקת, יותר מיקרוסקופית מבחינתי, אני מציירת לה על הגב ציורים צורות מספרים ואותיות והיא צריכה להעביר אותם אל הלוח, אני מבקשת ממנה שתכניס מיני חפצים לקופסא או מטבעות לקופה כשהקופסא/קופה נמצאת מאחוריה כלומר היא בגבה אל הקופסא/קופה והכל נעשה ללא מבט וללא יכולת דיוק רק ידיים ותנועה אחורית.
שם המוח יפתח עוד קשרים למודעות האחורית, אני מקווה שכך נעבור את המהמורה של קליטת חשבון.
ואז מגיע ההלם, הלמידה שאמורה להתרחש בתנאים מרגיעים ומבטיחים, לא קורית פה, היא לא מצליחה ועושה את הכנסת החפצים/מטבעות בדרך שלה (בכמות גדולה, בסיבוב ראש..ועוד)
קשה לה והיא לא מצליחה לבצע את המשימה, למרות שמוטורית היא מסוגלת....אני עוצרת אותה ובודקת איתה את התחושות שעולות בה כרגע, בין 1 ל 10 – 10 הכי גרוע שיש, היא נזכרת בתחושה דומה בשיעור אנגלית, שיעור בקבוצה קטנה שהיא משתתפת עם אחיה התאום, היא מספרת שהמורה לא פונה אליה כלל, למרות שהיא מצביעה, למרות שהיא יודעת, היא מרגישה שהיא פחות טובה בגלל זה שהמורה נתנה מדבקה רק לאחיה ולה לא. כן כן למרות שהיא יותר "טובה" ממנו באנגלית הוא קיבל 100 והיא רק 99, וזה מוכיח לה מעל לכל צל של ספק שהיא פחות טובה (שימו לב כל המורות).
אני שואלת אותה את מרגישה לא אהובה מאכזבת? לא היא עונה רק פחות טובה, וזו ילדה תחרותית שגדלה בבית השגי עם אחים גדולים "גאונים- מחוננים".
האכזבה מעצמה עצרה לה את הלמידה, המחשבה שהיא פחות טובה הביאה איתה רגש כואב קשה הכי גרוע שהיא יכולה להעלות על דעתה (ילדה בת 8) והרגש מתיישב, אולי על פגיעה ישנה על חולשה שלה או על רגש דומה שהיא כבר הרגישה, ואז מבלי לשים לב היכולת המופלאה שלה ושל הגוף שלה נתקעה.
כלומר ההתנהגות שלה הושפעה מהמחשבה ומהרגש שהתעורר בעקבות המחשבה, והיא לא מצליחה ושוב תסכול ושוב מנסה ושוב...לופ. מוכר?
מה עושים?
ראשית שמים לב וממש עוצרים ונותנים לגיטימציה לרגש, נותנים לו מקום, רואים אותו אפילו מנסים להתיידד איתו, לבדוק מה הוא צריך?
לפעמים רגש צריך רק הכרה, שיראו אותו, שיתנו לו מקום ואז הוא פשוט נרגע כמו תינוק שמבקש יחס...ברגע שמקבל נרגע ומתמלא בביטחון.
ממשיכים מכאן לעבוד עוד על הגוף, אבל שמים כל הזמן לב אל הרגש ואיך הוא מופיע בגוף, זה מתסכל ומפתיע מרהיב ומתעתע אבל כמו כל דבר אנחנו תמיד יודעים איפה זה מתחיל אבל לא איפה זה נגמר.
המשך יבוא.
